יש מלחמות שאין להן מנצחים!
במיוחד כשמדובר במלחמות בתוך המשפחה. במלחמות אלו לפעמים צריך לנקוט בדרך אחרת, לעצור את הלחימה ולכוון להפסקת אש - פשרה והסדרה.
כך קרה ללקוחות של משרדנו, במסגרת סכסוך בין יורשים על עיזבון אביהם.
מדובר על שלושה אחים, שאביהם היה נשוי בפעם השניה. אשתו השניה נפטרה לפניו, ולא היו לה ילדים.
לאחר הפטירה, גילו שלושת אחים, שאביהם עשה צוואה, ביחד עם אשתו השניה, בלי לשתף אותם בזמן אמת.
עפ"י הצוואה, העיזבון התחלק, אמנם, בינם לבין האחייניות של האישה.
אבל, בצוואה היה 'חסר', שכן היא פירטה רכוש ספציפי, דיינו - דירות, אך לא הזכירה כספים. והעיקר, היה חסר בה סעיף שיורי, שמטרתו לחלוש על כל יתרת הרכוש, שלא נזכר בצוואה.
כלומר, הצוואה לא קבעה מי זכאי לקבל את יתרת הרכוש, שאינו דירות, וכיצד יש לחלקו.
התעורר ויכוח בין שלושת האחים, מצד אחד, לבין האחייניות של האישה, מן הצד השני -
האם על יתרת הרכוש יחולו כללי הירושה עפ"י דין, או שיש להשתמש בכלי של 'פרשנות צוואה' ובאמצעותו להוכיח מי זכאי לרשת. כלומר, האם הפתרון נמצא מחוץ לצוואה, או - בלשון הצוואה?
הויכוח, שהגיע לבית המשפט, הפך גם לסכסוך משפחתי, וגרם למשבר עמוק בין שתי המשפחות, שעד לאותו שלב, הסתדרו מצוין, והיו ביחסים קרובים וטובים.
איך ממשיכים מכאן?
במצבים כאלה, צף ועולה האתגר שלנו, כעורכות דין שמתמחות בדיני משפחה, בכלל, ובתחום של ירושות ועזבונות, בפרט - כיצד לגרום ללקוח לעבור ממצב של מלחמה, למצב של הידברות ומשא ומתן.
אנו שואפות להוביל את הלקוח שלנו, למקומות הנכונים ביותר עבורו, ולצורך כך מגייסות אותו לחשיבה משותפת והפעלת שיקול דעת נכון ובריא, לגבי הסכסוך, עד כמה שניתן.
לרוב, אנו נוקטות בצעדים הבאים:
שיקוף המציאות - אנו מסבירות את המצב כפי שהוא, הן ברמה המשפטית - מבחינת החוק והפסיקה, וכן ברמה המשפחתית - מבחינת יחסי הכוחות והאינטרסים שאנחנו מזהות.
הערכת סיכונים - אנו מזהות את הפער בין הרצוי לבין המצוי - מה הלקוח רוצה, לעומת הסיכוי להשיג זאת, או הסיכון להפסיד זאת. הלקוח, לעולם, ייתן חשיבות מכרעת לצדק, כפי שהוא רואה אותו בתוך הסיפור המשפחתי. המטען הרגשי הוא זה שמוביל אותו. התפקיד שלנו, הוא לאזן את הלקוח, באמצעות הטיעון המשפטי, כי בבית המשפט, זאת השורה התחתונה.
מעבר ממלחמה לפשרה - רק כאשר הלקוח מגיע למסקנה שפשרה תהיה נכונה עבורו, ניתן להתחיל לנהל תהליך יעיל של חתירה לפשרה. על כן,, נעסוק, באופן טבעי, בצד הפרקטי, ושיקולים של צדק יידחקו הצידה.
התהליך מתחיל במשא ומתן, ומסתיים בהסכם פשרה, שמקבל תוקף של פסק דין.
כאשר בוחרים בדרך הפשרה, מקבלים, קודם כל ולפני הכל, שליטה בתהליך.
אנחנו בוחרים מראש, את התוצאה אליה רוצים להגיע, וכך מנהלים את המשא ומתן.
בהליך של פשרה, שני הצדדים עושים ויתורים, אך הסיכוי ששני הצדדים יהיו מרוצים, גבוה יותר.
כאשר משאירים גורל המחלוקת בידי בית המשפט, אין לדעת כיצד יסתיים התיק. בנוסף, יש לזה מחיר מבחינת זמן ומשאבים.
ומעל הכל, יש לזכור, שבמלחמות בתוך המשפחה, כולם מפסידים, גם הצד, שלכאורה, מנצח ומקבל את מבוקשו.
המחיר של הניצחון בבית המשפט, עלול להיות הפסד של היחסים המשפחתיים, וזהו מחיר יקר מפז.
Comments