בשנים האחרונות חלו שינויים בתפיסות חברתיות מקובלות על-פיהן אוכלוסיית הגיל השלישי הינה חלשה ונזקקת לסיוע ולהתערבות מצד המדינה.

כיום, רווחת הגישה על-פיה יש להגביר את עצמאותה, תוך כיבוד רצונו של האדם הספציפי ושיתופו, במידת האפשר, בהחלטות המשפיעות עליו ועל אורח חייו.

עם העלייה המתמדת בתוחלת החיים, הגיל השלישי מתפרש על פני עשרות שנים, אשר במהלכן משתנים הצרכים הבסיסיים, הן הבריאותיים והן הכלכליים, ובהתאמה - ההשפעה ההדדית ביניהם.

במקביל, מארג היחסים המשפחתי משתנה ללא הרף, ויש לו השלכות על החלטות בענייני רכוש וכספים.

כך, נוצר צורך ממשי בתכנון משפטי מוקדם, תוך הבנה והתחשבות במורכבות האישית והמשפחתית, ובהשלכות המשפטיות.

 

תכנון משפטי מוקדם משמעותו -

האפשרות של אדם לתכנן את עתידו, מבעוד מועד,

במצב בו הוא נחשב כשיר, מבחינה משפטית,

ולבחור גורם אשר יהיו מוסמך להחליט בענייניו ולייצגו בקשר אליהם,

אם וכאשר יגיע למצב בו אינו מסוגל לקבל החלטות, בשל מצבו הבריאותי או השכלי.

​

טיפול בהורים מבוגרים חושף חילוקי דעות והתחשבנויות מן העבר ומצריך כוחות נפש. אז מתרחש המהפך הבין-דורי האמיתי - ההורים כבר לא יכולים לדאוג לילדים, והילדים הם אלו שדואגים להורים. למצב הזה יש השלכה גם על החלטות רכושיות.

על כן, אנחנו פועלים, בדר"כ, בשלושה ערוצים:

• ניהול מושכל של היחסים בתוך המשפחה, באופן שיהיה בו כדי למנוע משברים וסכסוכים משפחתיים מיותרים.

• תכנון העתיד הכלכלי, מבעוד מועד, כל עוד יש כשירות ויכולת בחירה, ע"י מציאת גורם מוסמך שיקבל החלטות במקומנו.

• שימוש בכלי מניעה משפטיים, לרבות ובמיוחד הורשה או העברה בין-דורית.