תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, יצר כלי משפטי חדש - ייפוי כוח מתמשך.

מטרתו, לאפשר לאדם (= ממנה) לקבוע מיופה כוח אשר יהיה מוסמך לקבל החלטות בענייניו - הרכושיים, האישיים והרפואיים, כאשר יהיה במצב לא כשיר, ולא יוכל לקבל החלטות בעצמו.

​

באופן עקרוני, כל אדם בגיר, מעל גיל 18, יכול לערוך ייפוי כוח מתמשך, על מנת לקבוע מראש מי יפעל בענייניו ואיך ייראו חייו אם וכאשר מצבו ישתנה לרעה, והוא לא יהיה כשיר.

שינוי לרעה במצב יכול לקרות בעקבות תאונה, מוגבלות נפשית או פיזית, אשפוז צפוי מחלות זקנה וכו'.

​

ייחודו של ייפוי כוח מתמשך בכך שהוא נכנס לתוקף במועד שבו יחדל הממנה להיות מסוגל להבין בעניין שלגביו ניתן ייפוי הכוח המתמשך, דהיינו - כשהוא לא מסוגל לקבל החלטות ולנהל את ענייניו.

ייפוי הכוח המתמשך נכנס לפעולה ללא צורך בפנייה לביהמ"ש, ומאפשר למיופה הכוח לפעול בהתאם לסמכויות הנקובות בו.

מיופה הכוח יכול, בכפוף להוראות והגבלות שקבע הממנה בייפוי הכוח, לפעול בכל ענייניו של הממנה: צרכים יומיומיים, עניינים רפואים/גופניים, וענייני רכוש, וכך לייצג את הממנה, בין היתר, מול הבנק, ביטוח לאומי, קופת חולים, רשות מקומית, עובד זר, דיור מוגן וכו'.

בכל מקרה, מיופה הכוח כפוף למידת הפיקוח שהממנה קבע בייפוי הכוח המתמשך.

במסגרת ייפוי הכוח המתמשך, ניתן לתת הנחיות מקדימות למיופה כוח, וכך להתכונן לקראת העתיד לבוא, או בכלל - לשלוט בגורלנו, ולהבטיח את רצונותינו ותפישת עולמנו.

העובדה שהממנה מחליט, מראש, לגבי זהותו של מיופה הכוח, יש בה כדי לייתר מחלוקות משפחתיות, באשר לאופן הטיפול בענייניו האישיים וברכושו של הממנה, כמו גם להבטיח את רציפות הטיפול בו.

כך הממנה מבטיח את עתידו, ושולט באופן הטיפול בו, ומצייד את מיופה הכוח בכלי עבודה, על מנת שיוכל לבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר.